בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לחזק קשרים ולהישאר מעורבים

הילדים עזבו את הבית, היציאה לפנסיה הפרידה מהחברים לעבודה, ולפעמים גם בן או בת הזוג כבר אינם. רבים בגיל השלישי מוצאים את עצמם עם הרבה יותר זמן פנוי והרבה פחות אנשים לחלוק אותו איתם. בדידות היא לא רק עניין רגשי. מחקרים רבים בעולם קושרים בין בדידות ובידוד חברתי לבין סיכון מוגבר לדיכאון, לירידה קוגניטיבית, למחלות לב ואפילו לתמותה מוקדמת. במקביל, יש גם צד מעודד: קשרים חברתיים הם משהו שאפשר לבנות ולחזק בכל גיל. במאמר הזה נבין מה עומד מאחורי תחושת הבדידות, ונציע דרכים מעשיות לצאת ממנה.

בדידות ובידוד הם לא אותו דבר

כדאי להבחין בין שני מושגים. בידוד חברתי הוא מצב אובייקטיבי: מעט קשרים, מעט מפגשים, מגורים לבד. בדידות היא תחושה סובייקטיבית: הפער בין הקשרים שיש לאדם לבין הקשרים שהוא היה רוצה. אפשר לחיות לבד ולא להרגיש בודד, ואפשר להיות מוקף במשפחה ובכל זאת להרגיש שאף אחד לא באמת מבין.

ההבחנה הזאת חשובה, כי הפתרון לא תמיד הוא פשוט עוד אנשים. לפעמים מה שחסר הוא קשר עמוק יותר עם אדם אחד או שניים, תחושה של משמעות, או מקום שבו מרגישים שייכים ונחוצים. לכן כדאי לשאול את עצמנו, או את ההורה המבוגר, מה בדיוק חסר, ולחפש פתרונות שעונים על הצורך האמיתי.

לזהות את הסימנים

בדידות לא תמיד מוצהרת. אנשים רבים בגיל השלישי מתביישים להודות שהם בודדים, או לא רוצים להכביד על הילדים. בני משפחה וחברים יכולים לשים לב לסימנים כמו ירידה בעניין בפעילויות שאהבו בעבר, הסתגרות בבית, שינויים בהרגלי אכילה ושינה, הזנחה של המראה או של הבית, שיחות טלפון ארוכות במיוחד כשסוף סוף מישהו מתקשר, או דווקא נסיגה משיחות.

כשמזהים סימנים כאלה, כדאי לפתוח בשיחה רגישה, בלי שיפוטיות. שאלה פשוטה כמו 'איך עוברים עליך הימים?' או 'עם מי יצא לך להיפגש השבוע?' יכולה לפתוח פתח. אם יש סימנים של דיכאון, כמו עצב מתמשך, חוסר תקווה או אובדן עניין בכל דבר, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, כי מדובר במצב שניתן לטפל בו.

מסגרות קהילתיות לגיל השלישי

בישראל פועלות מסגרות רבות שנועדו בדיוק לצורך הזה. מועדונים לגיל השלישי, מרכזי יום, מתנ"סים ואגודות קהילתיות מציעים מגוון רחב של פעילויות: חוגי התעמלות, ריקודי עם, מקהלות, הרצאות, טיולים, סדנאות יצירה ומפגשים חברתיים. הפעילויות האלה מספקות לא רק תוכן, אלא גם שגרה קבועה ומקום מפגש עם אנשים בני אותו גיל.

כדאי לבדוק מה מוצע ביישוב, דרך המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית, המתנ"ס השכונתי או ארגונים שעוסקים בגיל השלישי. הצעד הראשון הוא לעתים הקשה ביותר, ולכן כדאי להגיע בפעם הראשונה עם חבר, שכן או בן משפחה. ברוב המקומות מקבלים מצטרפים חדשים בחום, ואחרי כמה מפגשים המקום הופך מוכר.

התנדבות: לתת ולקבל

אחת הדרכים העוצמתיות ביותר להתמודד עם בדידות היא התנדבות. היא מעניקה תחושת משמעות, מייצרת קשרים חדשים ומנצלת את הניסיון והידע שנצברו לאורך החיים. ארגונים רבים בישראל מחפשים מתנדבים מבוגרים, והתחומים מגוונים מאוד:

• סיוע בלימודים לילדים ולבני נוער בבתי ספר ובמועדוניות.
• ליווי וביקורי בית אצל קשישים בודדים אחרים.
• התנדבות בספריות, במוזיאונים ובבתי חולים.
• ייעוץ לעסקים קטנים, למי שמביא ניסיון מקצועי.
• סיוע בבנקי מזון ובארגוני חסד.

ההתנדבות מאפשרת גם לשמור על שגרה ועל תחושה של מחויבות, שני דברים שחסרים לעתים קרובות אחרי הפרישה. רבים מספרים שהחברויות שנוצרו במסגרת ההתנדבות הפכו לחלק מרכזי בחייהם.

טכנולוגיה כגשר

הטלפון החכם והמחשב יכולים להיות כלי חשוב לשמירה על קשר, במיוחד עם ילדים ונכדים שגרים רחוק. שיחות וידאו, קבוצות משפחתיות בווטסאפ ושיתוף תמונות מאפשרים להיות חלק מחיי המשפחה גם כשאי אפשר להיפגש פיזית. מעבר למשפחה, יש גם קבוצות מקוונות סביב תחומי עניין, הרצאות בזום וקורסים מקוונים.

לא כולם מרגישים בנוח עם הטכנולוגיה, וזה בסדר. מתנ"סים וארגונים רבים מציעים קורסים לשימוש בסמארטפון ובמחשב בהתאמה לגיל השלישי, והנכדים יכולים להיות מורים נהדרים, כשהם סבלניים. חשוב רק לזכור שהטכנולוגיה היא השלמה למפגשים פנים אל פנים, לא תחליף להם, ולהקפיד על כללי זהירות מפני הונאות ברשת.

לטפח את הקשרים הקיימים וליצור חדשים

לפעמים הדרך לצאת מהבדידות עוברת דרך חידוש קשרים ישנים. חבר מהצבא, שכנה מהדירה הקודמת, בן דוד שלא דיברנו איתו שנים, כולם יכולים לשמוח לשיחת טלפון. כדאי לקחת יוזמה ולא לחכות שאחרים יתקשרו. גם קשרים קטנים ויומיומיים, כמו שיחה עם המוכר במכולת או עם שכנים בגינה, תורמים לתחושת השייכות.

בעלי חיים יכולים גם הם להוות מקור לחברה ולשגרה. כלב שצריך לצאת איתו לטיולים מוביל למפגשים עם בעלי כלבים אחרים בשכונה, וחתול מעניק נוכחות חמה בבית. כמובן, יש לשקול את היכולת לטפל בבעל החיים לאורך זמן.

גם בני המשפחה הצעירים יכולים לעשות הרבה. ביקור קבוע, גם אם קצר, שיחת טלפון יומית בשעה קבועה, הזמנה לארוחת שישי או שילוב ההורה המבוגר בפעילויות עם הנכדים, כל אלה מחזקים את תחושת השייכות. חשוב שהקשר לא יהיה רק סביב טיפול וסידורים, אלא גם סביב שיחה אמיתית, התעניינות בדעות ובזיכרונות של ההורה ובקשה לעצה. תחושה של להיות נחוץ ומוערך היא תרופה חזקה לבדידות.

לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא אינה גזרת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, למידה, טכנולוגיה וטיפוח הקשרים הקיימים פותחים דלתות רבות. התפקיד של בני המשפחה הוא להיות קשובים, לעודד ולעזור לעשות את הצעד הראשון. ובעיקר, לזכור שקשר אנושי הוא צורך בסיסי בכל גיל, ושאף פעם לא מאוחר מדי להכיר חברים חדשים.